מה היה משפט אייכמן ומה חשיבותו ההיסטורית?

תשובה

אדולף אייכמן (1906–1962) היה קצין SS בדרגת אוברשטורמבנפיהרר, שהיה אחראי לתכנון ולביצוע הלוגיסטי של גירוש יהודי אירופה למחנות ההשמדה. לאחר המלחמה ברח לאמריקה הלטינית ב-1950 תחת שם מזויף. ב- 1960 לכד אותו המוסד בבואנוס איירס, הוברח לישראל ועמד לדין. המשפט נפתח ב- אפריל 1961 בירושלים. הוא שודר לעולם כולו ונחשב לאחד ממשפטי הציון ההיסטוריים של המאה ה-20. פרקליטות ישראל הביאה כ-110 עדים — ניצולי שואה שסיפרו לראשונה בפומבי את שעברו. הפילוסופית חנה ארנדט כיסתה את המשפט ב"ניו יורקר" ואף טבעה את המונח "בנאליות הרוע" לתאר את אייכמן כביורוקרט שמבצע פקודות ללא עצמאות מוסרית. אייכמן הוכרז אשם ב-15 אישומים, ביניהם פשעים נגד האנושות ופשעים נגד העם היהודי, ונתלה ב- 31 במאי 1962 — עד היום היחיד שהוצא להורג בגזר דין של בית משפט אזרחי בישראל. המשפט העלה את השואה לתודעה הציבורית הישראלית והעולמית כמעט לראשונה, ונחשב לנקודת מפנה בגיבוש הזהות הישראלית.